הפוסט הזה נכתב ע”י הגר , טכנאית במדיסוס ובעלת הסמכה לטיפול ברפואה משלימה בבעלי חיים. תודה להגר!

הרפואה הסינית היא רפואה עתיקה הקיימת למעלה מ- 2000 שנים וכוללת בתוכה דיקור, רפואת צמחים, טיפולי מגע, תזונה ותנועה. הרפואה הסינית רואה באדם או בחיה, מארג שלם המורכב מגוף ונפש ומושפע מהסביבה בה הוא חי.

גוף האדם/ חיה נתפס כמערכת של איברים, כאשר לכל איבר פונקציות ספציפיות, לעתים שונות מאלו המיוחסות לו ברפואה המערבית. בין האיברים זורמת אנרגיה, היא אנרגיית החיים, המכונה צ’י. בריאות ומחלה קשורים בשווי המשקל בין איברים אלו בתפקודם, ובזרימת האנרגיה ביניהם. אם הצ’י אינו זורם בגוף בחופשיות או תקוע – נוצר כאב או מחלה.

ברפואה הסינית, מחלות מוסברות כחוסר איזון של הגוף והאבחון מתמקד בשורש הבעיה/ חוסר האיזון. האבחון ברפואה סינית, בשונה מרפואה מערבית, לוקח בחשבון לא רק את סימני המחלה אלא גם איך סימנים אלו מתקשרים לחולה הספציפי. מכאן, מטפל ברפואה סינית ייקח בחשבון את האופי, מין, גיל, פעילות והסביבה של החיה יחד עם סימני המחלה הספציפיים שלה. גישה זו מקורה באמונה שהגוף הוא מכלול של כוחות ופעולות כך שמחלות וחוסר איזון חייבים להיבחן ביחס לכל המטופל. כך יכול להיווצר מצב שבו שני מטופלים מראים את אותם תסמינים, אך הטיפול בהם יהיה שונה.

מסיבה זו, רפואה סינית נחשבת לרוב כרפואה הוליסטית יותר מאשר הרפואה המערבית הקונבנציונלית. סיבה זו היא גם הסיבה שאין הרבה מחקרים מערביים על הרפואה הווטרינרית הסינית מאחר ומחקרים אלו דורשים אחידות במתן טיפול. כל סוס, כלב או חתול הינו עולם בפני עצמו ויש לו טיפול ספציפי המתאים לו.

לאחר אבחנה מדויקת על ידי מטפל מוסמך הנעשה בעזרת התבוננות, תשאול מלא, בדיקת איכות הדופק ותמונת הלשון, ניתן טיפול בהתאם ל”סינדרום” שמטרתו להשיב לאיזון על ידי כל אחת מהשיטות שהוזכרו.
הרפואה הסינית מחולקת ל-4 ענפים – אקופנטורה (עליה נרחיב בפוסט הבא), רפואת צמחים, תזונה ומגע (כגון טווינא, שיאצו וכו’).

צ’י קונג הוא הענף החמישי ברפואה ההומנית אך אינו ניתן ליישום על בעלי חיים.

רפואת צמחים – צמחי מרפא סיניים כוללת רקיחה של צמחים, עשבים ומינרלים בצמחים ומיועד למניעה ולטיפול במחלות ובעיות רפואיות שונות על פי עקרונות הרפואה הסינית. אלפי שנים של ניסוי וטעיה הביאו לשימוש בצמח אחד מסוים או בשילובי צמחים, בהם יש להשתמש בזהירות על מנת להימנע מתופעות לוואי כתוצאה מאינטרקציה עם תרופות אחרות.

מגע – טכניקות מגע שונות (כולל עיסוי סיני (טוי-נא) או יפני (שיאצו)) המבוססים גם הם על עקרונות הרפואה המזרחית וכוללות תנועות וטכניקות קבועות, המתמקדות באזורים מסוימים בגוף, במטרה להזרים את הצ’י ולהביא את הגוף לאיזון.

תזונה – התאמת המזון לסינדרום של המטופל עפ”י העקרונות הרפואה הסינית (מזונות חמים, קרים, מלחלחים, מייבשים וכו’).

אקופנטורה (דיקור) – שיטה המבוססת על איזון הזרימה של הצ’י בגוף המטופל, בעזרת החדרה של מחטים אל נקודת דיקור ספציפיות בגוף הנמצאות על ערוצים (מרידיאנים) בהן זורם הצ’י. הטיפול בדיקור נועד להשפיע גם על התסמינים של המחלה וגם על שורש הבעיה.

על דיקור ניתן יהיה לקרוא עוד, בפוסט שיפורסם בהמשך.
להתראות.