ההמלצות השגרתיות לתילוע סוסים מאוד השתנו בשנים האחרונות. בשנות השבעים יצאה הנחייה לתילוע כל 3 חודשים בכדי להתמודד עם תולעת מסוכנת בשם Strongylus vulgaris, ואכן הצליחו כמעט להעלים את התולעת הזו באזורים מסויימים.

בשנות התשעים החלו להופיע דיווחים רבים על תולעים שעמידות לחומרי התילוע (מה שאומר שלמרות שתילעו את הסוסים, עדיין היו להם תולעים). גם בארץ יש זנים של תולעים שעמידות לחלק מחומרי התילוע, אנחנו נתקלים בזה כאן בעיקר עם סייחים שיש להם תולעת בשם אסקריד (תולעת שעלולה לגרום לסתימה של המעי).

בשל העמידויות, המליצו לבדוק את סוג וכמות התולעים שיש לסוסים (ע”י בדיקות צואה) ואם מוצאים נגיעות גבוהה, גם לבדוק את יעילות התילוע (האם יש עמידות).

בשילוב של ידע בסיסי על האקלים בישראל, התולעים שנפוצות כאן ועמידויות שונות עם תוצאות מבדיקות צואה ועם פרטי הסוס (בעיקר גיל והריון), ניתן להכין תוכנית תילועים שמותאמת לחווה ולסוסים אינדווידואלית , ולאתר סוסים שהינם בסיכון גבוה יותר.

לסיכום , אנו ממליצים (לסוסים בוגרים) על בדיקה שנתית של כמות הביצים בצואה בסוף הקיץ (תקופה בה כמות התולעים אמורה להיות בשפל) וסבב של שלושה חומרי תילוע שונים בסתיו, חורף ובאביב. לעיתים, ניתן לערוך בדיקה באמצעות איסוף צואה בתוך כפפה ארוכה. יש להוסיף מים ולבדוק אם רואים הימצאות טפילים.

לסוסות בהריון אנו ממליצים על תילוע כחודש לפני ההמלטה בכדי למנוע מעבר של תולעים לסייח.

סייחים – אנו ממליצים להתחיל לתלע בגיל חודש כנגד תולעים שעלולות לעבור בחלב ואז כל חודשיים בעיקר נגד אסקרידים, תולעת שמאוד מסוכנת לסייחים ועמידה לעיתים לחומרי תילוע שונים.